אגרנות כפייתית מובילה אותנו למסע מרתק בנפש האדם. למבוך של רגשות וזיכרונות דרך חפצים והסיפורים שמאחוריהם. את אלייזה פגשתי לפני עשרים שנים בסמוך לפתיחת מסדרים באהבה.
אלייזה גרה בבית פרטי ישן בלב ליבה של אחת המושבות בצפון.
הבית שכן בצמוד לגינה ציבורית יפהפייה פורחת. המקום היה מפלט עבורה לסודות החבויים מאחורי ערימות העיתונים הישנים, הספרים והחפצים שהתנשאו יחד עם שלל הפריטים שנראו מבעד לתריסים. אלייזה הייתה אגרנית כפייתית אבל הסיפור שלה היה יותר מסתם אוסף של חפצים.
כל פריט שהיה ברשותה נשא סיפור, זיכרון ועוגן רגשי שקשר אותה לעבר.
השכנים הכירו את אלייזה כאוצרת אוצרות נשכחים ושומרת סיפורים.
הגעתי אליה מסוקרנת מהמסתורין כדי לגלות את הסיפורים החבויים מאחורי כמויות הבלגן.
מצאתי את עצמי נכנסת אל עולם שקפא בזמן. ערימות של תקליטים מאובקים תיעדו מנגינות נשכחות, שמלות וינטאג' לחשו סיפורים של לילות זוהרים ושלל צעצועים עתיקים הדהדו את צחוקם של ילדים שגדלו כבר מזמן.
זה היה מוזיאון של זיכרונות אצל אישה שנאבקה להיפרד מעברה.
אלייזה פתחה לי בהססנות את דלתה המובילה לאוצר חייה. עם כל חפץ שנפרס בפני היא חשפה סיפור אישי מרגש על אהבה אבודה, על חלומות שלא התגשמו ועל רגעים נפלאים וקשים כאחד שנקשרו בעברה.
הקשבתי לה שבוייה בחייה ההיסטוריים המגוונים המרתקים והבנתי שבתוך כל הכאוס מסתתרים חיים שלמים הממתינים להישמע.
נקודת המפנה הגיעה כאשר הצעתי לאלייזה מסע טרנספורמטיבי. יחד ניווטנו במבוך החפצים שלה. סיפורים נפרמו בזה אחר זה. את חלק מהחפצים אלייזה החליטה להמשיך להחזיק ולשמור ואחרים היא הסכימה לשחרר.
זה היה מסע מרגש במיוחד כאשר אלייזה התמודדה עם התהליך המורכב של השחרור וההרפיה מהחפצים.
שיאו של הסיפור היה במכירת חצר ייחודית שערכנו אצלה בשבת. קרנבל זיכרונות שאליו הזמנו את כל השכנים והמכרים. כל פריט מצא בית חדש ואתו התפזרה פיסה מההיסטוריה של אלייזה בעולם.
כשעקבות העומס האחרונים נעלמו אלייזה הרגישה כאילו משקל כבד נפל מכתפיה. היא הרגישה משוחררת מכך שהצליחה לוותר על כמויות חפצים אדירות שהחזיקה במשך שנים. היא החלה לגלות מחדש את שמחת החיים שהייתה לה. ממקדש זיכרונות הבית שלה הפך לפתח שהביא אתו הזדמנויות לחוויות חדשות והדי הצחוק החליפו את הלחישות השקטות מן העבר.
אלייזה היא עוד אישה נפלאה מתוך שלל אגרנים כפייתיים שפגשתי בתפקידי המרגש של מנטורית אישית לסדר וארגון. אישה שנגד כל הסיכויים למדה להרפות משכבות חפצים ובלגן כאוטי כדי לחיות חיים משוחררים משעבוד לרכוש ומילוי פנימי אמתי יותר.
אנשים הסובלים מתופעת אגרנות כפייתית לא ישחררו חפצים כך סתם. הם זקוקים לאוזן קשבת ולחמלה ולהרגיש שהם לא מאוימים. הם זקוקים לתמיכה כדי להסכים לשחרר. מעולם אגרנים כפייתיים לא פנו אלי בעצמם מפני שלהם קשה להבין שמדובר בבעיה או בתופעה חריגה. אותם אנשים שפנו אלי הם בני משפחה שלהם ובעיקר בעל וילדים שלא יכלו למצוא מקום פנוי שניתן לשבת עליו. לא ספה לא כורסה או כיסא מפני שכל מקום בביתם של אגרנים כפייתיים עמוס בערימות חפצים. אי אפשר להניח אצל אנשים הסובלים מתופעת אגרנות כפייתית אפילו מפתחות או תיק מפני שכל משטח כמו שולחן, מדף או אפילו תנור אפייה עמוסים בפריטים גם טובים וגם כאלה שראויים לעבור ישירות לאשפה מבלי להרהר על תרומה לאחרים. זה הרבה מעבר לסתם מקום עמוס או לעניין כמו בלגן בבית. זהו מצב נפשי המאופיין בקושי להיפרד מרכוש בלי קשר למצבם של אותם חפצים. זה יכול להיות טוסטר מפורק שכבר שנים מקולקל ולא עובד. כל הבלגן הכאוטי הזה משפיע כמובן על התפקוד היומיומי של הסובלים מסינדרום אגרנות כפייתית. אם אתם חיים עם בעל אישה או שיש לכם אם או אב אגרנים עודדו אותם לשתף אתכם ברגשותיהם ובמחשבותיהם. העניקו להם מקום בטוח כדי שיוכלו להיפתח בפניכם אחרת לא תצליחו להשיג מהם כלום. הם זקוקים לחיבוק ואהבה ולא לשפיטה, ביקורת או זלזול. הסובלים מבעיית אגרנות כפייתית מתמודדים עם מצוקה פיזית ורגשית כאחד. על מנת להגיע לריפוי הם זקוקים ליחס חם ואוהב ולהבנה וסבלנות אחרת לא ילך לכם איתם. לפני שאתם פונים אליהם בכלל חשוב שתבינו מה עובר עליהם בתוכם מהו הדבר המפריע להם ושאינו נגלה לעיין. הבנת המורכבות והאתגרים הקשוחים במצב הזה תאפשר לכם לגשת אליהם. חשוב שזה יהיה בזמן שאתם לא ממהרים או לחוצים מפני שלא מדובר בתהליך קצרצר של לזרוק ולפנות. זה לא עניין של משפט או שניים והופ יוצאים לדרך והם מתחילים לזרוק או לשחרר חפצים. הכל עובד אחרת מעבר להגיון. זה כמו שלא עוזר לפנות לאדם שיש לו חרדה ממקומות סגורים, קלסטרופוביה עם משפטים כמו: "קדימה כנסי למעלית זה לוקח בדיוק שנייה לרדת למטה ומיד את יוצאת והכל נגמר". יש משהו עמוק יותר שעומד מעבר וכשאתם מפעילים מולם הגיון כמו: תזרוק וגמרנו ואז יהיה סוף סוף סדר בבלגן לא באמת ישכנע אותם לזרוק. החפצים עונים להם על צורך שהם לא מקבלים אותו בחוץ.
צרו סביבה רגועה ונינוחה כדי להתחיל ליצור איתם תקשורת. אל תפנו אליהם בצורה מאשימה מפני שזה רק ינעל אותם יותר. אמרו להם ששמתם לב שמרחב המחייה שלהם נראה עמוס ומבולגן והסבירו להם שאתם נמצאים עבורם כדי לעזור להם. חברו אותם לקבוצת תמיכה מקומית לאגרנים ולקהילה שבה הם יכולים לחלוק חוויות וללמוד אסטרטגיות התמודדות. הידיעה שהם לא לבד יכולה לספק נוחות ומוטיבציה עצומים עבורם.
הפרעת אגירה היא נושא מורכב וחשוב להגיע לאגרנים באמפטיה ובגישה מתחשבת ולא שופטת. אגרנות כפייתית קשורה למצוקה נפשית ובחוסר יכולת לשחרר חפצים. החפצים מהווים ביטחון והגנה עבור אותם אנשים.
חשוב לכבד את הקצב שלהם כדי לרתום אותם אליכם. לדחוף אותם חזק לזרוק ייצור בתוכם התנגדות ואתם לא רוצים את זה. אתם רוצים לרתום אותם אליכם.
תחגגו איתם ניצחונות קטנים ביותר. גם אם הם זרקו לפח נייר של מסטיק או סוכריה מתוך הערימות הצועקות מכל עבר עודדו אותם כי עבורם זה הישג. לזלזול אין מקום כאן. שינוי הוא תהליך הדרגתי. כאמור, זה לא זבנג וגמרנו במקרה של אגרנות כפייתית בפרט. בעזרת כיבוד הגבולות שלהם תצליחו לעזור להם בתהליך הריפוי. אתם יכולים להוות האור המנחה אותם בדרכם אל הרוגע ואל השמחה. זכרו, צעדים קטנים יכולים להוביל לשינוי עצום. בכל מקרה אני כאן עבורכם ועבורם. מנטורית אישית לסדר וארגון שעובדת מעל שני עשורים עם אנשים הסובלים מתופעת אגרנות כפייתית מתורגלת ומיומנת בתחום. יש לי הרבה מאד כלים וניסיון לסייע לכם ולהם במצוקתכם. זה לא פשוט אבל פתיר ברוב המקרים רק צריך להבין שסבלנות היא המפתח כאן וכאמור בלי שפיטה וביקורת וכן בחמלה ורכות. לב אוהב רכות. זכרו שהם נאבקים בעניין נפשי מורכב מאד שלא קשור לשום הגיון.
הציעו להם עזרה מקצועית שיכולה לספק להם אסטרטגיות התמודדות ותמיכה המתאימה לצרכים הספציפיים שלהם מבלי לקחת מהם את השליטה על החפצים מפני שהקושי שלהם לשחרר כל חפץ הוא בלתי יתואר ממש. הם יודעים בעצמם שאין להם אפשרות להשתמש ולהתקלח באמבטיה כי היא עמוסה בחפצים והם שמים לב שהם מניחים את הצלחת על הברכיים כי אין שולחן או משטח פנוי שניתן להניח עליו את הצלחת והם יודעים שהם לא יכולים לאפות עוגה או לחמם אוכל מפני שתנור האפייה הפך למקום אגירת ניירת וחפצים.
המצער ולעיתים הטראגי בכל הסיפור של אגרנים כפייתיים זה שהם לא מסוגלים להבין שמדובר בבעיה. בהרבה מאד מקרים אגרנים כפייתיים חיים עם אנשים נוספים בבית והצער שהם עוברים בלתי יתואר.
פעם שאלו אותי מה אוגרים האנשים הסובלים מתופעת אגרנות כפייתית. האמת שהיה לי קשה לענות מפני שמדובר בהכל מהכל. מערימות עיתונים ישנים כאילו מדובר בבית דפוס לעיתונים ושקיות אשפה בכמויות וצנצנות ריקות מכל הגדלים והסוגים והם אוגרים קופסאות קוטג' ישנות ומכסים. ערימות דואר שמעולם לא פתחו אותן. ובמקרה קיצוני ביותר נתקלתי באגרנית שאגרה יחד עם כל החפצים שלה כל חתול שהיא מצאה ברחוב. היא חשבה שהיא הצילה את החתולים ממוות אבל מרוב ערימות בלגן וחתולים היא לא שמה לב שהם סובלים מתת תזונה. כמובן שבבית הזה סירבתי לעבוד.
אין חוקים בבתים של אגרנים כפייתיים. אגרנות כפייתית היא הכל מהכל ולא דבר ספציפי. אני רואה שליחות בעבודה איתם. כמובן שאני מתוגמלת מהעבודה בכבוד אבל אני מרגישה שאגרנים באמת זקוקים למומחיות שלי ובעיקר בני המשפחה שלהם שלא מוצאים את הידיים והרגליים ונואשים כל כך מהמצב. הריפוי של הקשורים בעניין תלוי בכמה מוטיבציה יש לאגרנים לוותר על כמויות החפצים שיש להם.
אגרנות כפייתית מורכבת מגורמים פסיכולוגיים, גנטיים וסביבתיים:
- גורמים נוירוביולוגיים – מחקרים דרך הדמיות מוח זיהו הבדלים בפעילות ובמבנה המוח בין אנשים עם הפרעות אגירה לבין כאלה שלא. הם שמו לב שיש קושי במיוחד בקבלת החלטות וברגשות שלהם.
- נטייה גנטית – ישנן עדויות המעידות על נטייה גנטית להפרעות אגירה. מחקרים הראו שאנשים עם היסטוריה של אגירה נוטים יותר לפתח את המצב בעצמם מה שמצביע על מרכיב תורשתי
- גורמים קוגניטיביים – אנשים עם הפרעות אגירה עשויים להתקשות למיין חפצים, לקבל החלטות לגבי מה לשמור או לזרוק וקושי לארגן את מרחב המחייה שלהם. אתגרים קוגניטיביים אלה תורמים להצטברות של חפצים.
- היקשרות רגשית – אגרנות כפייתית מונעת לרוב ע"י היקשרות חזקה לחפצים. פריטים שעשויים להיראות חסרי ערך לאחרים יכולים להיות בעלי משמעות רגשית עמוקה עבור אנשים עם הפרעות אגירה. הפחד מאובדן ההיקשרות גורם למצוקה המובילה להימנעות מפרידה מרכוש.
- טראומה ואירועי חיים – חוויות טראומטיות או אירועי חיים משמעותיים כגון אובדן או נטישה יכולים לעורר או להחמיר נטיות לאגירה. נכסים עשויים לשמש מקור ביטחון עבור אנשים המתמודדים עם מצוקה רגשית.
- קבלת תועלת מהפריטים – אגרנים כפייתיים מקבלים תועלת מהפריטים. אמנם עבור אחרים חפץ שבור ראוי ללכת לפח אבל אגרנים רואים בו שימושי וחשוב ותפיסה כזו תורמת לחוסר הרצון להשליך חפצים.
- פחד מבזבוז – אגרנים כפייתיים חוששים מבזבוז. בעיניהם כל חפץ עשוי להיות שימושי בעתיד ואולי יום אחד הם יצטרכו אותו. הפחד הזה יחד עם הקושי לקבל החלטות ממה להיפרד ומה להשאיר מחזק את התנהגות צבירת הרכוש.
- חוסר הבנה כי מדובר בבעיה – הסובלים מתופעת אגרנות כפייתית לא מבינים את חומרת מצבם. קשה להם לזהות שהבעיה שיש להם משפיעה על תנאי החיים שלהם, על מערכות היחסים שלהם ועל הרווחה הכללית שלהם מה שמונע מהם לטפל בהפרעה.
- בידוד חברתי וסטיגמה – הפחד משיפוטיות של אחרים וסטיגמה שיש עליהם תורמת לאגרנים לצבור עוד חפצים. על מנת להימנע מקונפליקטים שבהם אנשים עלולים לזלזל בהם או לבקר אותם או לגעת בסטיגמה שהדביקו להם האגרנים מבודדים את עצמם מחברה.
- הימנעות – אגירה משמשת כמנגנון הימנעות המאפשר לאגרנים להסיט את תשומת הלב מהכאב הרגשי הקיים בתוכם. החפצים מרגיעים אותם מהפחד להיפגש עם הכאב והטיפול בבלגן הכאוטי עלול לגעת בפצע הפתוח המדמם שיש להם.
- הפרעה נפשית – אגירה כפייתית מוכרת גם כהפרעה נפשית ולכן אי אפשר לדבר איתם על סידור הבית מפני שזה לא מקרה רגיל של עומס אלא עניין מורכב הרבה יותר. כדי לעזור לאגרנים להתגבר על התנהגות האגירה האובססיבית חשוב לגשת אליהם בדרך חומלת, תומכת, סבלנית ואכפתית כאמור.
לסיכום, אגרנים כפייתיים זקוקים לאוזן קשבת לרגשותיהם מחשבותיהם ולפחדים שיש להם. ברוב המקרים עזרה חיצונית מקצועית עובדת בצורה הטובה ביותר.
אם יש לכם במשפחה אנשים הסובלים מבעיית אגרנות כפייתית הציעו להם להיפגש איתי כאשת מקצוע מומחית בתחום. חשוב לעשות להם הכנה מראש ולאפשר להם לשוחח איתי לפני כן כדי שהם לא ירגישו מאוימים שאישה זרה מגיעה אליהם הביתה ומנסה חלילה להשתלט להם על החפצים. מאד חיוני עבורם להרגיש שיש להם שליטה על החפצים.
מקווה שעזרתי לכם להכיר פרספקטיבה שונה לגבי אגרנות כפייתית והחשוב מכל זה להבין שהגעתם ליהנות ולא כדי לסבול ויש פתרון כמעט לכל דבר.
